רשלנות רפואית היא מושג מוכר בתחום הרפואה, אך האם הוא רלוונטי גם לתחום הפסיכיאטריה? השאלה מורכבת ומעוררת דיון, שכן יש הטוענים כי אבחון וטיפול פסיכיאטרי שונים מהותית מרפואה פיזית, ולכן קשה יותר להגדיר ולהוכיח רשלנות. עם זאת, ישנן דוגמאות ברורות למקרים בהם פסיכיאטרים התרשלו באופן חמור וגרמו נזק למטופלים.
מהי רשלנות רפואית?
רשלנות רפואית מתרחשת כאשר רופא או גורם רפואי אחר סוטה מהסטנדרט המקובל של הטיפול, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל. כדי שתביעת רשלנות תצליח, יש להוכיח 4 יסודות:
- קיום חובת זהירות – יחסי מטפל-מטופל שמחייבים סטנדרט טיפול מסוים
- הפרת חובת הזהירות – התנהגות הסוטה מהסטנדרט המקובל
- נזק – פגיעה פיזית או נפשית שנגרמה בפועל
- קשר סיבתי – הוכחה שהנזק נגרם כתוצאה ישירה מההתרשלות
דוגמאות לרשלנות פסיכיאטרית
מקרים בולטים של רשלנות פסיכיאטרית כוללים:
– אי אבחון או אבחון שגוי של מחלת נפש, שהוביל לטיפול לא מתאים או העדר טיפול
– רשלנות במתן תרופות פסיכיאטריות, כגון מינון שגוי, אי התחשבות בתופעות לוואי, או אי ניטור נאות
– העדר הערכת סיכון והגנה על מטופלים בסיכון לפגיעה עצמית או לאלימות
– קשרים בין-אישיים לא ראויים עם מטופלים, כולל תקיפה מינית או ניצול
– העדר תיעוד או מעקב מספק אחר מהלך הטיפול
למשל, בשנת 2019 הורשע פסיכיאטר מקליפורניה ברשלנות שגרמה למותו של מטופל, לאחר שהגדיל משמעותית את מינוני התרופות שלו בלי לעקוב אחר תופעות הלוואי.
קשיים בקביעת רשלנות פסיכיאטרית
עם זאת, רשלנות פסיכיאטרית לעתים קרובות קשה יותר להוכחה מאשר רשלנות רפואית פיזית:
– אבחנות פסיכיאטריות הן סובייקטיביות יותר, ויש מקום לשיקול דעת נרחב של המטפל
– קשה יותר לקבוע מהו "סטנדרט הטיפול" המקובל עבור הפרעות נפשיות
– השפעת הטיפול על המצב הנפשי לא תמיד ברורה וישירה כמו תוצאות פיזיות
– מטופלים עלולים להסתיר מידע, לא להיענות לטיפול, או לתרום בעצמם להחמרת מצבם
מה ניתן לעשות?
כדי לצמצם רשלנות פסיכיאטרית ולספק טיפול ראוי, ניתן לנקוט בצעדים כגון:
– הגברת המודעות והכשרה של פסיכיאטרים בנושאי אתיקה, אחריות מקצועית וסטנדרטים של טיפול
– הנחיות ברורות לגבי מעקב, מתן תרופות, הערכת סיכון ויחסים עם מטופלים
– עידוד דיווח על התנהגות לא ראויה וטיפול במקרים של רשלנות
– הקלת התהליך המשפטי עבור מטופלים נפגעים לתבוע פיצוי על רשלנות
פיזי או נפשי?
נקודה נוספת שראוי להתייחס אליה היא רשלנות פסיכיאטרית שעלולה לגרור רשלנות רפואית באבחון סרטן או מחלות פיזיות אחרות. פסיכיאטרים, ככל רופא, מחויבים לספק בדיקה רפואית מקיפה ולהפנות מטופלים לבירור של תסמינים מדאיגים. אולם, קיימת סכנה שתסמינים פיזיים של מחלה חמורה כמו סרטן יפורשו בטעות כסימפטומים פסיכיאטריים בלבד, מה שיוביל לעיכוב באבחון ובטיפול.
למשל, ירידה במשקל, עייפות, או כאבים עלולים להיחשב כתופעות של דיכאון, בעוד שהם למעשה סימנים מוקדמים של סרטן. במקרים כאלה, אם פסיכיאטר מתעלם מהסימנים המעידים על בעיה רפואית, לא מבצע בדיקה גופנית יסודית או לא מפנה לבדיקות עומק, עלולה להיגרם רשלנות חמורה עם השלכות קטלניות.
לסיכום
רשלנות רפואית בפסיכיאטריה היא נושא מורכב, אך ללא ספק קיים ומשמעותי. אמנם האתגרים בהגדרה והוכחה של רשלנות פסיכיאטרית גדולים יותר מאשר ברפואה פיזית, אך הצורך להגן על מטופלים מפני התרשלות ונזק של פסיכיאטרים הוא חיוני לא פחות. זוהי אחריות משותפת של אנשי המקצוע, מערכת המשפט, והחברה כולה, לפעול לקידום טיפול פסיכיאטרי אחראי ואיכותי, ולספק הגנה ופיצוי הולם במקרים של רשלנות.
